אלימות במשפחה כוללת התעללות פיזית (הכאות, בעיטות, משיכת שיער וכו'), התעללות נפשית  (קללות, השפלות, איומים, קנאה וכו'), התעללות כלכלית (שליטה מוחלטת של בן הזוג האחד על כל המשאבים הכספיים, ומניעת מתן גישה למשאבים אלו, סנקציות כספיות וכו') והתעללות מינית (כפיית יחסי מין, פגיעה באיברי מין וכו').

 

במצב בו יש אלימות במשפחה מומלץ לפנות בהקדם לקבלת ייעוץ מקצועי, ולהגיש תלונה במשטרה.

 

החוק למניעת אלימות במשפחה מאפשר להוציא צו הגנה נגד בן המשפחה האלים, הצו אוסר כניסה לדירה, להטריד את המתלוננים, ולשאת נשק ואף לדרוש ערובה לקיום הצו.

 

צו הגנה ניתן לתקופה של עד שלושה חודשים. בית המשפט רשאי להאריכו מפעם לפעם, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שישה חודשים. בית המשפט אף רשאי, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, להאריך את הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת.

 

בידי הצד הנתקף כלים משפטיים נוספים באמצעותם יכול להתגונן כנגד הצד התוקפן ביניהם החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב 2001 , מטרתו למנוע הטרדתו של אדם בכל דרך שהיא, כך למשל על ידי איומים, בילוש, מארב, יצירת קשר בעל פה או בכתב, פגיעה ברכוש, פגיעה בשם הטוב, פגיעה בחופש התנועה וכדומה. הצד הנפגע, שהוא "בן משפחה" רשאי להגיש בקשה לפי חוק זה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני. גם כאן, כמו בחוק למניעת אלימות במשפחה, רשאי בית המשפט ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, כאשר הוא סבור שהדבר דרוש להגנה מיידית על שלומו של הנפגע. יחד עם זאת, היה וניתן צו כאמור במעמד צד אחד, יתקיים דיון במעמד שני הצדדים תוך כשבעה ימים, אזי יוכל בית המשפט לבטל, להאריך או לשנות את הצו.

 

אפשרות נוספת לצד הנתקף היא הגשת צו מניעה, צו מניעה כשמו כן הוא. זהו צו בית-משפט בעל תוקף זמני או קבוע, שנועד למנוע מאדם לעשות מעשה כלשהו. בחלוקה גסה ניתן להבחין בין שני סוגי צווים: צו מניעה שנועד להגן על זכות קניינית של אדם (כלומר זכותו בטובין או במקרקעין) וצו שנועד למנוע מאדם אחר עשיית מעשה אחר שאין לו זכות שבדין לעשותו.

 

צו מניעה יכול שיינתן כסעד קבוע ויכול כסעד זמני עד הכרעה בתובענה, כדי שיינתן צו זמני במסגרת תובענה, על בית-המשפט להשתכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה (כלומר מבלי לקיים דיון מעמיק לבירור לעומקן), בין היתר, בקיומה של עילת התביעה. בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית-המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

 

1. הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הצו הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב - מי שהסעד מבוקש כנגדו אם יינתן הצו וכן נזק העלול להגרם לכל אדם אחר.

 

2. אם הבקשה הוגשה בתום-לב ומתן הצו צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

 

הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני ייערך, בדרך-כלל, במעמד צד אחד בלבד - מבקש הצו  בטרם נודע לצד השני על הגשת הבקשה או על הגשת התביעה. זאת כדי למנוע מאותו צד כדי להקדים ולעשות המעשה בטרם ניתן צו המניעה. אם ניתן צו המניעה, אז תינתן רשות לצד השני לטעון כנגדו.