הגירה

תביעה  העוסקת בהגירה יש להגיש לבית המשפט לעניני משפחה. לרוב תביעה הגירה הנה תביעה המוגשת ע"י אחד ההורים הרוצה לעזוב את הארץ אם לצמיתות ואם לתקופה ממושכת עם קטין, בעוד ההורה השני מסרב. על מנת שעזיבת ההורה עם הקטין, ללא הסכמת ההורה השני, לא תחשב כחטיפה יש צורך בהכרעת בית המשפט.

 

בית המשפט יבחן את נושא ההגירה תוך בחינת עקרון טובת הילד, טיב הקשר בין ההורים, ולרוב יסתמך על חוות דעת מקצועית. באם תתקבל התביעה, ותותר ההגירה, ביהמ"ש יקבע את הסדרי הראייה והקשר עם ההורה הלא משמורן שנותר בארץ.

 

 

חטיפת ילדים

חטיפת ילד מוגדרת כהרחקתו ממקום המגורים הקבוע שלו ללא הסכמת שני ההורים.

ישראל חתומה על אמנת האג אשר אוסרת על חטיפת ילדים ממדינה למדינה ומחייבת את כל המדינות השותפות להחזיר ילד חטוף לאלתר למקום מגוריו.

 

כמו כן נחקק בישראל חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א - 1991, המאפשר את ביצוע הנחיות האמנה בישראל.  בישראל מטיל החוק את האחריות לכך על היועץ המשפטי לממשלה. בפועל מטפלת המחלקה הבינלאומית של משרד המשפטים בבקשות להחזרת ילדים חטופים, והיא אף פרסמה הנחיות למקרי חטיפה.

על פי החוק חטיפת ילד היא עבירה חמורה. כך, בגין הוצאת קטין ממשמורת של הורה או אפוטרופוס בלי הסכמתו העונש המרבי הינו 7 שנות מאסר ובגין,  חטיפה והוצאת קטין בלי אישור משטח המדינה, העונש המרבי הינו 20 שנות מאסר. בכל מקרה תפתח חקירת משטרה והטיפול יועבר לרשות המרכזית.

 

במצב בו נחטף ילד ניתן להגיש תלונה במשטרה ולפתוח בהליך בינלאומי. אפשר גם להגיש בקשת החזרה ישירות ברשות המרכזית, בלי לפתוח בהליך פלילי. הרשות פונה אל הרשות המרכזית במדינה בה נמצא הילד, ומטפלת בהחזרתו על פי אמנת האג. זאת בהנחה שיודעים היכן נמצא הילד ושהמדינה בה הוא נמצא שותפה לאמנת האג. מבחינה זו מתפקדות כל היחידות המרכזיות בעולם כשלוחות של ארגון אחד. בית המשפט במדינה אליה נחטף הילד גם הוא שלוחו של הארגון הזה, והדיון שהוא מקיים נועד רק לבחון אם אכן מדובר בחטיפה ואם אין סכנה נשקפת לילד בהחזרתו למדינה ממנה נחטף. אם מצליחים הליכי האמנה והילד מוחזר נפתחים בדרך כלל הליכים לקביעת משמורתו מחדש.