נישואים אזרחיים הנם נישואים שהמעמד הפורמלי ניתן להם על-ידי המדינה כגוף חילוני.

נישואין הנערכים בישראל על פי חוק, הם רק נישואין דתיים. אדם רשאי להינשא בישראל רק על פי דין העדה הדתית אליה משתייך, והוא כפוף בענייני נישואין וגירושין לשיפוטם של בתי הדין הדתיים של עדתו.

 

יוצא מכלל זה הנם נישואין קונסולריים, הנערכים כאשר בני הזוג הם אזרחי אותה מדינה שמיוצגת על ידי הקונסוליה. בפסיקה עדיין לא נקבע מעמדם של נישואים אלו כשרק אחד מבני הזוג הוא ממדינת הקונסול.

 

ישראל חתומה משנות החמישים על אמנה בינלאומית, ולפיה היא מכירה בחתונות אזרחיות של אזרחים ישראלים הנערכות בכל ארץ זרה שהיא, על פי החוק המקובל באותה מדינה. ולפיכך, רשאי הזוג שנישא בדרך זו להרשם כזוג נשוי במשרד הפנים.

 

בבואכם לבחור במדינה זרה בה ברצונכם להנשא, כדאי לברר,  את התנאים וההגבלות על זוגות המעוניינים להנשא, בשגרירות הדיפלומטית שלה בישראל. כך, יש לברר באם קיימת דרישה כי שני בני  הזוג יהיו אזרחי המדינה,  מה המסמכים הנדרשים, האם נדרשת שהות תלוית פרק זמן מסוים, האם נדרש מסמך Nulla Osta אישור "כשירות" משפטית להנשא , המעיד שאין בארץ המוצא של בני הזוג מניעה חוקית שיינשאו. מסמך לא ניתן לקבל בישראל, ולפיכך יש לבחור במדינות שאינן דורשות מסמך זה כדוגמת קפריסין. בנוסף יש לבדוק באם נדרשים אישוריים רפואיים ובאם קיימת מגבלת גיל לנישואין.

 

בדר"כ המסמכים הנדרשים במדינות הזרות הנם, תמצית הרישום ממשרד הפנים, שתי תמונות, דרכון בתוקף, כרטיסי טיסה הלוך ושוב, את כל המסמכים יש לתרגם לשפת המדינה בה ייערכו הנישואים, להחתים נוטריון, ואפוסטיל – חותמת אישרור בנילאומית מישראל.

מאחר והפסיקה אינה חד משמעית באשר לזכויות וחובות של זוגות הנישאים בנישואים אזרחים מומלץ לערוך הסכם ממון בטרם הנישואים.