גניבת זרע

הטענה של "גניבת זרע" עולה במשפטים העוסקים בתביעת מזונות, שאותה מגיש הקטין שנולד כתוצאה ממעשה זה כנגד אביו, בדרך כלל באמצעות אמו. לעתים יש הסכמה בין הצדדים על נסיבות הכניסה להריון (כלומר גם האישה מאשרת שההריון היה ללא ידיעת האב), ולעתים יש חילוקי דעות גם בעניין זה: האב מציג את הכניסה להריון כ"גניבת זרע", ואילו האם מציגה זאת כתוצאה טבעית וצפויה של היחסים ביניהם.

 

הגישה של בתי המשפט בישראל בתביעת מזונות מסוג זה היא שהאב חייב במזונות ילדו, גם אם הילד נולד בנסיבות של "גניבת זרע". בלשונו של נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר: "גבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים. רצונו או אי-רצונו בהולדת ילד אינם רלוואנטיים, כי אין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי המין." (ע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני ופלונית, ניתן ב-10.8.94)

 

לעתים, בעקבות תביעת מזונות של הילד נגד האב, מגיש האב תביעה כנגד האם, שתפצה אותו על הנזק שנגרם לו כתוצאה מהמרמה שהפעילה נגדו. לגבר קושי ממשי להוכיח שאכן הייתה מרמה בקשרים ביניהם, ולכן עד כה לא הצליחה בישראל תביעת נזיקין מסוג זה.